המוצץ - עוגן רגשי בגן ילדי הטבע
בגן שלנו אנו מתייחסות למוצץ ולחפצי מעבר כחלק מתהליך רגשי עמוק של למידת ויסות עצמי. מטרת העל שלנו היא לעזור לילדימות, בהתאם לגילם, לעבור בהדרגה מוויסות חיצוני - הנשען על מוצץ, בובה או שמיכה - לוויסות פנימי, המבוסס על חיבור לגוף, לרגש וליכולת להרגיע את עצמי בעזרת נשימה, נוכחות וביטחון.
המעבר הזה מתרחש בהדרגה ובהתאם לגיל.
בשלב האפרוחים אנו מאפשרות שימוש חופשי במוצץ, ללא ניסיון לצמצם, משום שבשלב זה הילדימות עדיין זקוקים לוויסות חיצוני - והמוצץ הוא חלק טבעי ממערכת ההרגעה שלהם. עם ההתפתחות והגדילה, כשהתקשורת והביטוי מתרחבים, אנו מזמינות בעדינות רגעים קצרים של רגיעה גם ללא מוצץ.
לאורך כל השלבים האלו, המוצץ נשאר עבורנו עוגן רגשי משמעותי - לא רק הרגל. הוא נועד לתמוך, להרגיע ולעזור ברגעים שבהם הילד.ה זקוקים לעוגן.
כמו בכל עוגן - יש רגעים שבהם הוא מחזיק אותנו, ויש רגעים שבהם אפשר לשחרר ולנוע בעצמנו. הדרך לשם עדינה, מתמשכת ומותאמת אישית לכל ילד וילדה.
אנחנו לא ממהרות להיפרד מהמוצץ, אך גם לא משאירות אותו כפתרון קבוע - מתייחסות אליו כאל כלי מעבר שמתאים לזמן, למצב ולגיל.
כחלק מהשפה הגנית, אנחנו מתרגלות:
זיהוי מתי באמת יש צורך במוצץ ומתי אפשר להניח אותו.
שמירה על זמינות מוצץ אישית - אך לא על שימוש קבוע.
עידוד בחירה עצמאית של הילד.ה: אני מחזיר את המוצץ ומצטרף לחברים.
שיח פתוח וחיובי מול ההורים, בתיאום ובהקשבה – כל ילד לפי הקצב והצרכים שלו
אפרוחים
בגיל הזה המוצץ הוא חלק טבעי מהיום הוא תומך בתחושת הביטחון והמוגנות של התינוקות.הוא נמצא בהישג יד וזמין תמיד, אך הצוות מתבונן ברגעים קטנים של התפתחות:כשיש סקרנות, קשר עין, תנועה או משחק - נציע בעדינות רגע קצר ללא מוצץ, כדי לפתח תקשורת, הבעה וגמישות.המטרה בשלב זה היא לאפשר ביטחון, לא לדרוש פרידה.
בשכבת הצעירים
זהו שלב המעבר- הילדימות כבר מכירים את המוצץ, אך מתחילים להבין מתי באמת צריכים אותו.המוצץ נשמר בתיק האישי או בסלסלת מוצצים, ונשלף רק במצבי קושי, פרידה או עייפות.אנחנו מזכירות בעדינות שהתפקיד שלו הוא לעזור להרגע, ומלוות את הילד.ה בתהליך למידה של ויסות עצמי.
כבר בשער נתרגל יחד טקס פרידה קצר מהמוצץ - ״המוצץ נכנס לתיק, הבקבוק יוצא״.אם הקושי גדול, נפרד ממנו בכיתה בליווי חיבוק, סבלנות וביטחון.נאפשר מספר דקות של שימוש בתחילת היום, אך נשתדל לאפשר כניסה הדרגתית לפעילות ללא מוצץ, מתוך אמונה שהעשייה בגן תסחוף ותמלא את הצורך.
בשכבת הבוגרים
בגיל הזה רוב הילדימות כבר פחות צריכים את המוצץ במהלך היום, אך אם יש ילד.ה שעדיין זקוקים לו -אנחנו נשמור על שיח רגיש . נאפשר פינת רוגע קטנה שבה אפשר לשבת עם המוצץ, להירגע, לנשום - ואז לבחור לחזור לחברים.בפינה הזו אין משחקים או ספרים- היא נועדה להרגעה בלבד, כדי לאפשר לילד.ה לבחור בעצמו מתי הוא מוכן לשוב לתנועה.
כך הילדימות לומדים לשים לב לגוף, לרגש, ולבחירה האישית- מתי אני צריך עוגן, ומתי אני כבר יכול לשחרר.
פרידה ממוצץ – מתי ואיך
הפרידה ממוצץ היא תהליך אישי ומשפחתי.בגן אנחנו לא יוזמות אותה, אלא מלַוות באהבה כשיש בשלות והורה שבוחר בכך.נבקש עדכון מראש כדי לתאם את התמיכה בצוות ולוודא שזו תקופה רג ועה עבור הילד.ה –לא בזמן עומס רגשי, מעבר דירה, תינוק חדש או הורה שנעדר.
ומה עם חפץ מעבר?
גם חפץ מעבר – שמיכה, בובה, חולצה רכה – ממלא את אותו תפקיד רגשי.אם הוא תומך ומרגיע, ניתן לו מקום.אם הוא כבר לא נדרש, נלווה את השחרור ממנו ברוך, בדיוק כמו מהמוצץ.
בכל שכבת גיל, אנו מחזיקות באותה אמונה:
המוצץ הוא לא הרגל שצריך להפסיק - הוא כלי רגשי זמני שתומך בבשלות.אנחנו כאן, יחד עם הילדימות, כדי לעזור להם לזהות מתי צריך עוגן - ומתי כבר אפשר לשוט לבד.