הודעות
דיווח סיום יום ינתן עד השעה 16:20 לאחר מכן לא נוכל לתת דיווח - מי שרוצים לשמוע על היום שלנו מהמחנכות בבקשה הגיעו עד השעה הזו.
מי שטרם הביא חולצות לעבודה בחומר זה הזמן - אנחנו רוצות להשתמש בהן מעל הבגדים בזמן עבודה עם חומרים, וכך לשמור על הבגדים שלכם וגם להתלכלך! אז מה צריך? פשוט חולצה במידה גדולה יותר מהילדימות שתשמש כסינר עבודה.
פדגוגיה בסדר היום
נושא השבוע: שטיפות ידיים
בשבוע שעבר עסקנו ברגעי ארוחת הבוקר – הזמן שבו הילדימות לומדים לשבת סביב שולחן, לבחור, לטעום, ולחוות את המשמעות של להיות חלק מקבוצה.
השבוע אנחנו ממשיכות אל הרגע הבא ברצף היומי שטיפות הידיים. רגע שנראה יומיומי ופשוט, אך טומן בחובו עולם שלם של למידה והתפתחות.
שטיפת ידיים בגן איננה פעולה טכנית בלבד, אלא הזדמנות חינוכית ללמידה עצמאית, דרך פירוק הפעולות למרכיבים הקטנים שלהן. כמו בכל דבר שקורה בגן שלנו, אנחנו לא שואפות רק "שהידיים יהיו נקיות", אלא רוצות להעביר את היכולת הזו אל הילדימות כך שיוכלו לשלוט במה קורה לגופם.
איך אנחנו עושות את זה? במגוון דרכים!
למשל, במקום לומר באופן ישיר: “לך לשטוף ידיים”, נעדיף לשאול שאלות שמכוונות את הילד להבנה ולביצוע עצמי:
איפה שוטפים ידיים?
איך עומדים מול הכיור?
מה נעשה כשהכיור גבוה?
איפה נמצא הסבון?
איך פותחים את הברז?
השימוש בשאלנות (אחד מערכי הגן!) מעביר את הילד ממצב של “עושים בשבילי” למצב של “אני מגלה בעצמי”. במקום ביצוע אוטומטי מתרחשת למידה פעילה שמפתחת חשיבה, תכנון תנועה, ויסות, אחריות ותחושת מסוגלות. הילד חווה הצלחה לא כי עשו במקומו אלא הבין את רצף הפעולות בעצמו.
וזהו גם בדיוק הלב של עבודת פירוק הפעולות שלנו בגן:
את הפעולה הגדולה והמורכבת של שטיפת ידיים, אנחנו מפרקות יחד בעזרת השאלות- מושכים את השרפרף תחת הכיור, עולים על השרפרף, פותחים את הברז, מכוונים לזרם הרצוי, לוקחים את הסבון (השובב שמחליק לנו מבין הידיים- עבודה על מוטוריקה ותיאום עין יד), מקרצפים, פותחים שוב את המים, ורוחצים היטב. לבסוף, מנגבים רק עם נייר אחד וזורקים לפח. כך, בדרך הפירוק הזו, הילדימות לומדים את כל הפעולה עד לשליטה מלאה.
יחד עם הלמידה ה״טכנית״ אנחנו גם לומדים יחד את המהות ל שטיפת הידיים- למה בכלל צריך לנקות אותן לפני האוכל? או אחרי השירוים/ החלפת חיתול?
בימים הקרובים נזמין את הילדימות להיות שותפים פעילים בכל שלב: למצוא, לשאול, לבחור ולעשות בעצמם.
ובכל פעם שנראה אותם מצליחים לבד נעצור רגע, נתפעל, ונאיר את הרגע הקטן הזה שבו נולדת עצמאות
שכבת האפרוחים
מסע של גדילה ולמידה
בגיל הזה, שטיפת הידיים היא בראש ובראשונה חוויה חושית- רגשית.
אנחנו לא מצפות מהאפרוחים לבצע פעולה עצמאית, אלא מזמינות אותם להרגיש: מים חמימים, קצף רך, זרם קל.
המחנכת מתווכת במילים פשוטות ובקצב רגוע - מים חמימים, קצף על הידיים, נשטוף יחד, המים השפריצו!
כך נוצרת היכרות ראשונית עם הגוף, עם מים בתנועה, ועם תחושת ניקיון ורוגע.
מיומנויות שצומחות מתוך היומיום
בשלב זה נבנית היכולת להיות נוכח ברגע:
ויסות חושי - הבחנה בין חם לקר, רטוב ויבש.
הקשבה - לקול המים, למגע, לקצב של המחנכת.
שפה רגשית -תיאור חוויות פשוטות במילים עדינות. זה נעים לי. זה קר? אני רוצה כבר לייבש? אנחנו משתדלות לקיים את השיח הזה עם כל ילד וילדה. החזרתיות מאפשרת לילדימות לזהות את הפעולה ולהרגיש ביטחון: ״זה הרגע שבו המים נוגעים בידיים שלי.״
במה נתמקד השבוע
נחזק את המפגש עם מים כפעולה רגועה ומווסתת.
נאפשר לילדימות לגעת, להתבונן, לשפריץ, ולחוות את תחושת ה״לפני ואחרי״ - לפני שהמים הגיעו ואחרי שהידיים נקיות, איזו תחושה זו שהידיים נקיות אחרי האוכל, כל המגע משתנה והמרקם והתחושה בידיים משתנה מדביק לנקי.
אנחנו מניחות את היסודות הראשוניים להכרות ושליטה בגוף של הילדימות. ככל שיעבור הזמן , והמסוגלויות יתפתחו, נעמיק את הלמידה. שכבת הצעירים
מסע של גדילה ולמידה
בשלב הזה של השנה, הילדימות כבר מזהים את הרצף: מהפסקת המים - אל הכיור - אל השולחן או החצר.
שטיפת ידיים, שנראית פעולה פשוטה, היא בעצם תרגול של רצף, ריכוז ושליטה בגוף.
הילדימות ניגשים לכיור, מזהים אם יש שרפרף, מתמקמים נכון, פותחים את הברז, סבונים, שוטפים וסוגרים.
המחנכת מלווה את התהליך בתיווך רגוע ושאלות שמכוונות להבנה עצמאית:
״מה יעזור לך להגיע?״, “ראית איפה הסבון?״. ״איך תסגור את הברז?״
כך הילד לומד לחשוב, לתכנן, ולבצע לפי סדר פנימי ברור.
המטרה בשלב זה היא לא רק ללמוד לבצע את הפעולה העצמאית, אלא גם להתמודד עם אתגרים ולמצוא פתרונות לבעיות שצצות (כמו- אני לא מגיעה לשרפרף). גם כאן, המטרה להשאיר כמה שיותר שליטה אצל הילדימות וכמה שפחות תלות במבוגרים.
מיומנויות שצומחות מתוך היומיום
רגע שטיפת הידיים מחזק בכל יום מיומנויות חיים חשובות:
עצמאות - אני יודע מה עליי לעשות, ואני עושה זאת בעצמי.
ויסות חושי -אני שולט בעוצמה ובזרם המים.
שפה רגשית - אני מתאר את מה שאני מרגיש ורואה.
שייכות - אני מחזיר את השרפרף למקום, שומר על ניקיון החלל. הפעולה הקטנה הזו בונה גאווה פנימית ותחושת מסוגלות.אנחנו מלווים את הידלימולת בעיקר במילים, ונוכחים שם איתם כדי לשאול שאלות מכווינות, ולתווך רגעים מאתגרים יותר.
במה נתמקד השבוע
נלמד יחד לפַרֵק את הפעולה - שלב אחרי שלב:
איך אני מתקרב, איך אני נעמד, איך אני מחזיק את השרפרף, איך אני יודע שסיימתי.
נשחק במים, בקצף ובבועות, ונעודד שפה של תיאור ומודעות לגוף.
״פתחנו, סיבנו, שטפנו, סגרנו - הידיים שלי נקיות!״
שכבת הבוגרים
מסע של גדילה ולמידה
אצל הבוגרים, שטיפת הידיים הופכת לרגע של מודעות, דיוק ואחריות אישית.
הילדימות כבר יודעים לבצע את השלבים, ולכן אנו מתמקדות כעת באיכות:
האם אני מתבונן בעצמי במראה?
האם אני זוכר לסגור את הברז?
האם אני משאיר את הכיור מסודר למי שאחריי?
המחנכת משקפת, שואלת ומעודדת שיח פנימי / ״איך תדע שהידיים נקיות?״, ״מה עוד נשאר לעשות?״
כך הילד לומד לקחת אחריות, לחשוב קדימה, ולדייק את התנועה והכוונה, לקבל החלטולת עצמאיות ולפתור בעיות שצצות.
המטרה בשלב זה היא לא רק ללמוד לבצע את הפעולה העצמאית, אלא גם להתמודד עם אתגרים ולמצוא פתרונות לבעיות שצצות (כמו- האורז נדבק לי ליד ולא יורד). גם כאן, המטרה להשאיר כמה שיותר שליטה אצל הילדימות וכמה שפחות תלות במבוגרים.
מיומנויות שצומחות מתוך היומיום
רגע שטיפת הידיים משמש כתרגול יומי של:
דיוק בתנועה - שליטה בלחץ המים ובסגירה עדינה של הברז- ויסות ושליטה בתנועה, מוטרויקה עדינה וגסה, ותיאום עין יד.
אחריות סביבתית - שמירה על חלל משותף יבש ונקי, שמירה על שימוש נכון ויעיל במים בלי בזבוז מיותר. בדיקה שהסביבה נקייה אחריי לבאים בתור.
שפה פנימית - הפנמת שלבי הפעולה ללא תיווך חיצוני, שליטה פנימית עד כמה אני מרגישה נקייה ונינוחה, חיבור פנימי- אני עושה את זה לטובת הבריאות והגוף שלי, ולא כי מישהו מבוגר ביקש ממני.
שייכות קבוצתית - הבנה שאני חלק מרצף של אחרים- אני צריכה לעשות את הפעולה יסודית אבל גם לא להתמהמה. . כך הופכת פעולה שגרתית לרגע של למידה עצמית וערכית.
במה נתמקד השבוע
השבוע נתרגל עצמאות מלאה ברצף שטיפת הידיים, מההגעה לכיור ועד החזרת השרפרף והתאמת המרחב לילד/ה הבאים אחריי.
נתעכב על שליטה עדינה בלחץ המים, על סגירה מדויקת, ועל שמירה הדדית על הסדר.
נדבר עם הילדימות על האחריות שלהם כלפי הקבוצה - הכיור הוא של כולנו.
״שטפתי, סגרתי, ניגבתי - ועכשיו אני מוכן. לגמרי בעצמי״.