אחרי תקופת ההסתגלות והחגים, כשהמרחבים, המחנכות והרגעים שחוזרים לאורך היום כבר נעשים מוכרים יותר, אנחנו ממשיכות לבסס את סדר היום שלנו בגן.
בחודש הראשון הקדשנו מקום רב לבניית אמון וביטחון. הכרנו את המרחבים, התנסינו בפרידות, למדנו לזהות את הצרכים של הילדימות וליווינו כל אחד ואחת בקצב שלהם.
כעת, מתוך ההיכרות והביטחון שנבנים, אנחנו יכולות להעמיק את העשייה החינוכית ולהרחיב את ההזדמנויות ללמידה.
אבל מה בעצם לומדים מסדר יום?
סדר היום הוא הרבה יותר מלוח זמנים שמגדיר מתי אוכלים, משחקים או יוצאים לחצר. הוא רצף של פעולות מוכרות שמאפשר לילדימות להבין מה קורה עכשיו, מה יקרה בהמשך ומה המקום שלהם בתוך העשייה.
בכל אחד מהרגעים האלה מתרחשת למידה: כשאני מוצא.ת את הבקבוק שלי, בוחר.ת היכן לשחק, מתיישב.ת לארוחה, ממתין.ה לחבר.ה או מפנה את הצלחת בעצמי.
דרך החזרתיות וההתנסות היומיומית מתפתחות עצמאות, שפה, יכולת בחירה, אחריות ומיומנויות חברתיות.
בתחילת השנה התאמנו את הקבוצות לצרכים הרגשיים וההתפתחותיים של הילדימות. בהדרגה אנחנו מתבססות בכיתות האם, המאפשרות לנו לדייק את סדר היום ואת העשייה בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי של כל קבוצה.
השבוע נזמין אתכם להציץ אל אחד הרגעים הקבועים בסדר היום שלנו - ארוחת הבוקר ולגלות כמה למידה מתרחשת סביב שולחן אחד.
ארוחת הבוקר - זמן של מפגש ולמידה
ארוחות הבוקר שלנו מתקיימות בקבוצות קטנות, מתוך בחירה לאפשר לכל ילד וילדה מקום, יחס אישי וקצב שמתאים להם. הישיבה בקבוצה קטנה יוצרת מרחב רגוע ונעים, שבו המחנכת פנויה להתבונן, להקשיב, ללוות את ההתנסויות ולתת מענה לצרכים השונים.
זהו גם זמן יקר של שיח בוקר משותף. אנחנו מספרים, מקשיבים, שואלים שאלות, מתבוננים בחברימות ומגלים יחד דברים חדשים. כך הארוחה הופכת להרבה יותר מזמן של אכילה – היא הזדמנות יומיומית לחיזוק הקשר, להתפתחות השפה, ללמידה חברתית ולתחושת שייכות.
שכבת האפרוחים
אצל האפרוחים סדר היום נבנה מתוך חזרתיות, היכרות וביטחון. אותם מקומות, אותן פעולות וקולות מוכרים שמלווים את הרגעים השונים ביום.
לקראת ארוחת הבוקר אנחנו מתכנסים סביב השולחן. הפסקת המים, השיר המוכר וההזמנה של המחנכת מסמנים לאפרוחים שהארוחה מתקרבת.
חלק מהאפרוחים כבר מתחילים להגיע אל השולחן באופן עצמאי, בזחילה או בצעדים ראשונים, ואחרים עדיין זקוקים לליווי ולקרבה של המחנכת.
סביב השולחן מחכה לנו מפגש עם טעמים ומרקמים: מלפפון, עגבנייה, בטטה, תפוח אדמה וטחינה. הילדימות נוגעים, מועכים, טועמים וחוקרים את המזון באמצעות החושים.
ובתוך כל אלה מתרחשת גם למידה חברתית ראשונית. אנחנו יושבים יחד, מתבוננים בחברימות, מכירים את המקום שלנו סביב השולחן ומתחילים לחוות את הארוחה כרגע קבוצתי משותף.
החזרתיות מאפשרת לאפרוחים לזהות את רצף הפעולות ולהתחיל לקחת בו חלק פעיל. בכל פעם שאפרוח מגיע בעצמו אל השולחן, מזהה את מקומו או מתנסה בטעם חדש, מתפתחות עוד קצת העצמאות ותחושת המסוגלות שלו.
שכבת הצעירים
אצל הצעירים סדר היום כבר מתחיל להיות מוכר יותר. הילדימות נכנסים בבוקר, מניחים את הבקבוק בסלסלה ובוחרים היכן להתחיל את המשחק.
גם בארוחת הבוקר אנחנו ממשיכות לתרגל את אותה עצמאות.
השולחן ערוך ומזמין, והילדימות בוחרים מקום, מתיישבים ומתארגנים לקראת הארוחה. כבר ברגעים הראשונים הם מתרגלים התמצאות במרחב, בחירה ופעולה עצמאית.
במהלך הארוחה אנחנו חוקרים את המזון בדרכים שונות: טובלים מלפפון בטחינה, מערבבים, טועמים ולעיתים אפילו מציירים על הצלחת.
לצד ההתנסות החושית מתפתחת גם השפה. הילדימות לומדים לבקש תוספת, לסמן כשזקוקים לעזרה, להקשיב לחברימות ולהמתין כשצריך.
גם סיום הארוחה הוא חלק מהלמידה. אנחנו מתרגלים לסיים את האכילה בישיבה, להודיע למחנכת שסיימנו ולעבור יחד אל הפסקת המים ושטיפת הידיים.
הרצף הקבוע מאפשר לילדימות להבין מה מצופה מהם, להתנסות בעצמאות הולכת וגדלה וללמוד כיצד מתנהלים יחד סביב שולחן משותף.
שכבת הבוגרים
אצל הבוגרים סדר היום המוכר מאפשר לנו להרחיב את האחריות והשותפות של הילדימות בעשייה.
ארוחת הבוקר היא הזדמנות לתרגל לא רק עצמאות, אלא גם התבוננות, בחירה ואחריות על המרחב המשותף.
סביב השולחן אנחנו משוחחים על המזון שבצלחת: אילו ירקות בחרנו? מה עוד נרצה לטעום? מדוע חשוב לגוון? הילדימות לומדים להכיר את הצרכים של הגוף שלהם, להתנסות בטעמים ולפתח הרגלי אכילה מגוונים.
גם בסיום הארוחה יש לנו דרך מוכרת וברורה.
כשמסיימים לאכול, מעדכנים את המחנכת וממתינים להזמנה. לאחר מכן קמים, אוחזים את הצלחת בשתי ידיים, מפנים את השאריות לפח ומניחים את הכלים במקום המיועד.
משם ממשיכים אל בקבוק המים, מתיישבים לרגע של שתייה ומנוחה, ובהמשך ניגשים לשטיפת הידיים.
כל פעולה ברצף הזה מזמנת למידה: לזכור את סדר הפעולות, להתאפק ולהמתין, לשמור על הכלים, לקחת אחריות על הסביבה ולפעול כחלק מקבוצה.
ככל שהרצף נעשה מוכר יותר, הילדימות זקוקים לפחות תיווך ומצליחים לפעול באופן עצמאי יותר, מתוך הבנה של סדר היום ושל האחריות שלהם בתוכו.
לסיום
סדר היום שלנו אינו רק המסגרת שבתוכה מתרחשת הלמידה - הוא חלק משמעותי מהלמידה עצמה.
אותן פעולות קטנות שחוזרות מדי יום מאפשרות לילדימות להתנסות שוב ושוב, להכיר את היכולות שלהם, לרכוש מיומנויות חדשות ולחוות הצלחות.
ומה שנראה לנו המבוגרים כמו פעולה פשוטה - להגיע לשולחן, לבקש תוספת, להמתין או לפנות צלחת הוא עבור הילדימות עוד צעד בדרך לעצמאות, לאחריות ולתחושת מסוגלות.
אנחנו ממשיכות לבנות את סדר היום יחד עם הילדימות, בקצב שמתאים לכל שכבה, מתוך ההבנה שדווקא ברגעים היומיומיים והמוכרים מתרחשת למידה גדולה.