נכנסים לשגרה בין החגים

שבת שלום!

רגע לפני העדכון, כמה הודעות חשובות:

מפגש זום להורים: מזכירים שיתקיים מפגש להורים בנושא דיוקים וחידודים לגבי הקורונה ביום רביעי הקרוב 22.9.21 בשעה 20:00.
שערים קטנים: חשוב מאוד! על כל הורי הגן חל איסור מוחלט לפתוח את שערי הפשפש (שערי העץ הנמוכים) - לא משנה באיזו שעה ביום. קרה שהורים פתחו את השער והותירו אותו פתוח ללא ידיעת הצוות… בנוסף לסכנה הבטיחותית הברורה, יש לכך גם משמעות חינוכית חשובה מאוד! הילדימות יודעים שרק הצוות פותח את השער וכך אנחנו מצליחים להקפיד על כללי בטיחות אחידים. ברגע שמישהו מההורים פותח בעצמו את השער מול הילדימות, הוא שובר את סכמת כללי הבטיחות ועלול להביא להבנה מצד הילדימות שגם הם יכולים לפתוח אותו. לתשומת לבכם. נכנסתם פנימה ואין אף מחנכת ליד השער שתפתח אותו? המתינו רגע, אנחנו מבטיחות להגיע כמה שיותר מהר. הילדימות גם יקבלו תחושה טובה כשמחנכת פותחת להם את השער בכניסה ומקבלת אותם.
שערים קטנים 2: ילדימות נכנסים ויוצאים אל ומהגן דרך הפשפש, ולא מעליו! מעבר לסכנה הבטיחותית, התחושה של העברה מעבר ל"חומה" פחות נעימה וישירה מאשר כשמחנכת עומדת מולכם, נותנת יד או חיבוק ונכנסת עם הילדימות פנימה (וגם בסוף היום זה נכון).

אז מה בעצם קורה בימים אלו בגן?

אנחנו באמצע ספטמבר, ולשמחתנו אפשר לומר שתקופת ההסתגלות הרשמית בגן הסתיימה.

זה אומר שאנחנו כבר ב(סוג של) רוטינות קבועות בסדר היום, ושעות ההגעה לרוב המוחלט של הילדימות כבר נפתחו לגמרי לשעות הרגילות של הגן.

מצב זה מאפשר לנו להתחיל את תהליך ההשתלבות האמיתי - סיימנו את שלב ההכרות הבסיסי ועכשיו אנחנו מעמיקות את הקשר. המטרה היא ליצור היקשרות עמוקה ומשמעותית בין הצוות לילדימות, כזו שתשרת את כולנו לאורך כל השנה - הילדימות יזכו להגיע בכל בוקר למקום בו הצוות רואה, מבין ומכיר כל אחת, ואנחנו, הצוות, נזכה לשיתוף פעולה מצד הילדימות, כזה שמבוסס על קשר בריא וחיובי.

איך אנחנו עושות את זה?

אנחנו קשובות לילדימות, על אמת. מתבוננות בהם, ומנסות להבין אותם. משתדלות ככל האפשר להפגין את המאמץ העמוק שלנו להיות שם בשבילם, בכל רגע שיצטרכו.

החל מהשבוע הבא, ישיבות פרטניות מתחילות כשגרה בגן. זה אומר שבמקום ישיבה יומית על הסתגלויות, אנחנו עוברות לישיבת צוות שבועית ובה מדברות על כל ילד/ה (אחת לשבועיים), ומנסות להבין, מה שלב הרגישות כרגע? מה הצורך שעולה? איפה הרגעים המאתגרים ולמה הילד/ה זקוקים ברגע הזה? איך אפשר לחזק עוד את הילדימות? האם יש משהו שאנחנו מפספסות? משהו שחשוב לשים לב אליו?

חשוב לנו לעצור, ולדבר על הילדימות באופן פרטני לא מתוך תנועה אלא דווקא ברגע של השתהות, התבוננות ושיח מפרה ומלמד בין הצוות. היתרון של צוות מגוון ומקצועי הוא שיש לא מעט עיניים, אזניים ולבבות שמרגישות את הילדימות, כך שתמיד תהיה מישהי שתשים לב למשהו שהאחרות לא, או שתזהה צורך שאולי לא הצלחנו לשים לב אליו במהלך היום.

אנחנו ממש שמחות לראות את מרבית הילדימות כבר בתוך שגרת היום, מרגישים כאן בנוח ומתגבשים לקבוצה, וזה מאפשר לנו להתחיל בהיכרות המעמיקה יותר.

שבת קסומה,

אחינועם וכל צוות ילדי הטבע הדמוקרטי

שכבת הצעירים

הימים הראשונים של ההסתגלות כבר מאחורינו, ואנחנו שמחות לבשר כי כל השכבה כבר עושה בגן ימים שלמים! אם בימים הראשונים התנועה בין החללים הייתה חופשית, ואיפשרנו לכל ילד/ה להיות במקום הכי נוח להם, עכשיו רובם מרגישים בטוחים בחללים ומכירים אותם ואת הצוות. הביטחון הזה מאפשר לנו כבר לפעול בסדר היום שלנו בשתי הקבוצות הנפרדות שלנו. התחלנו להכיר את כיתות האם שלנו – הוורודים בכיתה הוורודה, והסגולים בכיתה הצהובה. יחד אנחנו מתכנסים בכיתה לארוחת הבוקר ולמפגש, יחד אנחנו יוצאים לחצר, ויחד אנחנו הולכים לישון בכיתה אחרי ארוחת הצהריים.

לאט לאט אנחנו לומדים להכיר גם את החברימות שאיתנו בקבוצה, איך קוראים להם, ואיך נראה הבקבוק שלהם. סדר היום שלנו מתייצב ומתחיל להיות קבוע, המיקומים של כל דבר קבועים, וגם דברים אלה מעניקים ביטחון לילדימות. הם יודעים היכן יוכלו למצוא את בקבוק המים שלהם, ולמי אפשר לפנות כשזקוקים לעזרה. כשהם רואים את מגשי האוכל מוכנסים לכיתה, הם כבר יודעים לרוץ להתיישב לשולחן.

השבוע גם הכרנו את טיטי הבובה, שעוזרת לנו לפתוח את המפגש שלנו, ומפזרת לנו נשיקות וחיבוקים. מיהי טיטי? טיטי היא בובה מאוד מיוחדת ואהובה. היא שרה לנו את השיר שלה ורוקדת איתנו, ואחר כך מתיישבת לה על המדף להתבונן בנו שרים ורוקדים.

ואילו עוד שירים אנחנו שרים במפגש? אנחנו לומדים להכיר את האצבעות שלנו בעזרה "איפה אגודל?", וכמובן "עשר אצבעות לי יש". אנחנו לומדים להכיר את הגוף שלנו באמצעות "יש לי שתי ידיים" ו"מי יכול", ונהנים לרקוד עם "מי שטוב לו ושמח" ו"הוקי פוקי".

בשבוע הבא נמשיך לבסס את סדר היום שלנו ואת הטקסים שלנו. עד אז מאחלות לכם סוף שבוע נעים ורגוע!

צוות שכבת הצעירים: חוה, שיר, בר, רותם, עדי, חולוד ומיכל

שכבת הבוגרים

אם עד השבוע עבדנו כשכבה, השבוע התמקדנו בהכרת הקבוצה שלי: התפצלנו לשתי הקבוצות שלנו: כחולים וצהובים. למדנו באיזו קבוצה אני, מי נמצאים איתי בקבוצה, באיזו כיתה אנו ישנים, באיזה ספסל אנו מניחים את הנעליים ואיפה תולים את התיקים.

גם סדר היום שלנו קצת השתנה. בחלק הראשון של היום אנו משחקים יחד כשכבה, בחצר או בכיתה לבחירתנו. רגע לפני שאנו מתארגנים לארוחת הבוקר שלנו, כל קבוצה מתיישבת במעגל לזמן ״חברותא״ - הפסקה קצרה בה אנו עוצרים ומתבוננים מי מהחברימות הגיעו היום לגן, מי חסר, מקשקשים קצת על מה נעשה היום או על משהו מצחיק שקרה לי בדרך לגן או כל נושא שיחה שהילדימות רוצים להציף.

גם בתוך הקבוצה, אנו מתחלקים לאחוות קטנות שמאפשרות לנו להעמיק עם הילדימות בשיח, בתנועה או בעבודה בחומרים כמו בצק, חימר, גירי שעווה, צבעי ידיים, חול, מים ועוד. כשאנחנו בקבוצה קטנה, קל לנו יותר להקשיב אחד לשניה ולתהות ביחד על שאלות רבות שמעסיקות אותנו ביום יום שלנו. למשל, כשעבדנו בבצק שאלנו מה אפשר לעשות עם הבצק? עיגולים כמו כדור, גלילים כמו נחש, לשטח אותו שיהיה כמו פיתה. גם תהינו איך מכינים בצק? ממה עשוי קמח? והאם אפשר לאכול בצק לפני שאופים/ מבשלים/ מטגנים אותו?

באחד הימים אחינועם הגישה לנו צבעי ידיים, וציירנו בחופשיות על הקיר השקוף בחצר. ראינו את טביעות הידיים שיצרנו, ואת הצבעים מתערבבים והופכים לצבע חדש. אחרי ששיחקנו ונהנו, ניקינו עם סמרטוטים ומים את הקיר. בעבודת צוות עשינו את זה ממש מהר, והשארנו קיר נקי ושקוף לפעילויות של קבוצות אחרות.

בשירותים שוחחנו על הגיינה. למה שוטפים ידיים? וחשוב מכך - איך שוטפים ידיים? מרטיבים קודם את הידיים, אחר כך לוקחים את הסבון ומשפשפים אותו בין הידיים. צחקנו ממש כשהסבון החליק לנו, ובקושי הצלחנו לתפוס אותו. אחרי שנוצרו לנו המון בועות קטנות וגדולות על הידיים, פתחנו את המים ושטפנו את כל החיידקים החוצה.

במפגש בתחילת השבוע דיברנו על מה אכלנו בראש השנה. הילדימות סיפרו שהם אהבו במיוחד את התפוח בדבש, והרימון. הם סיפרו שהדבורים הן אלה שמייצרות לנו את הדבש המתוק. גילינו שהן שותות צוף מהפרחים, ועפות לכוורת להכין אותו.

בהמשך השבוע, העמקנו את השיח על החשיבות בשתיית מים. השמש חזקה והימים חמים, אנחנו מוציאים המון אנרגיה במהלך היום, והמים שומרים על הגוף שלנו. אם לא נשתה, נתייבש - ממש כמו שציירנו במכחול ומים על הלוח השחור בחצר, ואחרי כמה דקות הציור נעלם כלא היה! בנוסף, הפיפי שלנו יהיה ממש ממש צהוב, ואולי אפילו יכאב לנו קצת הראש. גילינו שהמים עוזרים לגוף לתהליכים חשובים - למשל כשחם לנו נורא ואנחנו אדומים, אנחנו מזיעים והזיעה שלנו עוזרת לנו להתקרר.

ממש לפני שיצאנו לחופש מהגן, הילדימות סיפרו שבכיפור אפשר ללכת על הכביש, או לרכב על אופניים / קורקינט כי אין מכוניות. חשבנו יחד כיצד נשמור על זהירות בנסיעה - חובשים קסדה על הראש, נוסעים לאט בירידות, ומקשיבים לסביבה כי למרות שמכוניות לא נוסעות, מכבי אש למשל עדיין יכולים לנסוע בכביש, ויש הרבה ילדים אחרים על אופניים.

כמובן שבכל יום רקדנו ושרנו את השירים האהובים עלינו, עשינו תנועות מהירות ואיטיות, מתחנו את הגוף וניסינו להגיע לתקרה - חלקנו אפילו הצלחנו לעמוד על קצות האצבעות. קראנו סיפורים שהילדימות אוהבים במיוחד כמו "חנן הגנן" מאת רינת הופר ו"הכיסים של ענתי" מאת פיונה מק-קיי.

שתהיה שבת שלום ומנוחה,

צוות שכבת הבוגרים: שגיא, גבי, הילה, רוני, תמר ואורטל