שבוע טוב למשפחות האהובות שלנו,
סוף שנה, זה תמיד מן רגע כזה שיש המון מה להגיד אבל הכל נשמע אותו הדבר. דווקא השנה המוזרה הזו, החזירה אותי שוב, אחרי 12 שנים למקור ההתאהבות שלי בתחום החינוך לגיל הרך.
השנה הזו הפגישה את כולנו, בני ובנות האדם בעולם, עם חוסר הדיוק שאנחנו חיים בו, עם ההתרחקות שלנו מעצמנו, מהיסודות הטבעיים שלנו, עם חוסר האיזון והאינטנסיביות. פתאום ברגע אחד (בעצם ב-3 רגעים שונים) העולם עצר, כבה, ונשארנו רק אנחנו, המשפחה שלנו, והבטחון שלנו בעצמנו.
לפעמים כמבוגרים אנחנו הולכים קצת לאיבוד בתוך עומס המשימות, המחשבות והמידע, וקשה לדעת בעולם שלנו לאן לפנות ואיך בכלל לעצור לרגע להקשיב למה שהקול הפנימי שלנו אומר.
ממש מתחת לאף שלנו יש יצורים כאלו, קטנים, שיכולים ללמד אותנו על העולם לא פחות ממה שאנחנו יכולים ללמד אותם. ההתנהגות הטבעית של הילדימות מזכירה לנו המבוגרים את הטבע שלנו, במקור לו, לפני הסטיות החברתיות והתרבויות, לפני שאנחנו מוותרים על העצמי שלנו לטובת הכלל. ביום האחרון של השנה הזו אני רוצה להזמין אתכם לעצור מדי פעם ולהתבונן בילדימות, לספוג מהם את הפשטות שבה הדברים קורים עבורם, את חוסר החשיבות העצמית ואת הטבעיות שבה הם יודעים מה הם רוצים.
אני רוצה להגיד לכולכם תודה אישית על אמון בתקופה שבה המושג הזה הפך למאתגר ביותר, ועל הילדימות המדהימים שלכם, שהזכירו לנו כמה קל להיות בן אדם אם רק מתחברים לבסיס.
חופשה נעימה,
לבוגרימות והמסיימים- דעו שתמיד תהיו חלק מהגן שלנו, בכל מקום אליו תלכו, תמיד תוכלו לחזור לחיבוק ענקי של בית.
אוהבים -
אחינועם, צחי וכל צוות הגן
שכבת הצעירים
השבוע האחרון של השנה עבר בצורה מופלאה על שכבת הכמעט-בוגרים שלנו.
פתאום כל הזכרונות צפו והציפו אותנו. התהליך המדהים שהילדימות עברו למרות השנה המבולבלת הזאת גורם לכם ולנו להסתכל עליהם ובאמת לראות כמה הם התבגרו. חלקם הגיעו אלינו ממש תינוקות, ועכשיו הם כבר אנשים קטנים שמתנהלים בתוך סדר היום שלנו ועושים דברים בצורה מאוד עצמאית.
בהתבוננות בשכבה אנו רואות ילדימות בטוחים בעצמם, בטוחות במקום שלהן בקבוצה – ולכן פנויים ללמידה, חקר ויצירת קשרים חברתיים. השיח הפורה והסקרנות לגבי כל מה שמתרחש מובילים אותם לחקירה מתמדת והתפתחות מיטבית. אנחנו נהנות מההתבוננות הזו בצורה יומיומית במשך כל השנה, אבל הנה טעימה מהשבוע האחרון:
באחד הימים בחצר הגיע לבקר אותנו חרק מעופף. אחד החברימות ראה אותו ופנה לכולם: תראו! חרק אדום!
כל הילדימות הפנו את המבט לחרק שהתעופף בחצר וחלקם אף ניסו לרוץ אחריו. החרק נבהל והתעופף, הילדימות נורא רצו לראות אותו והמחנכת הציעה שנשב כמה דקות בשקט ונראה אם יחזור, אז ישבנו להפסקת פרי קפוא ומים ובאמת החרק חזר, ירד ממש קרוב אלינו ואיפשר לנו להתבונן בו מקרוב, בעיניו הגדולות, הכנפיים השקופות שלו והגוף האדום שלו.
זיהיתם?
זאת שפירית אדומה.
"מה השפירית עושה אצלנו בחצר?" שאלנו את הילדימות. "באה לאכול את הצמחים", "באה לומר ברוך הבא", "באה לאכול לנו את האבטיח", היו חלק מהתשובות שקיבלנו, והשיח על השפירית נמשך עוד כמה דקות.
בנוסף לשיח שהתפתח בצורה מדהימה גם כישורים אחרים של הילדימות עלו שלב. אחרי שפירקנו פעולות, חזרנו על כל פעולה ומשפט מליוני פעמים, כעת אנחנו כבר לא צריכות לדבר כל כך הרבה – דברים רבים קורים ללא מילה אחת שלנו. הילדימות יודעים בדיוק מה קורה בכל שלב ומה הם אמורים לעשות, ואם יש חבר או חברה שמתקשים הילדימות האלופים מיד יגשו לעזרה!
נכון שהשנה הייתה מלאה בהפסקות וחזרות אך השתמשנו בזה לטובת הילדימות וטיפחנו את האמון ואת הביטחון, בכל חזרה לשגרה הילדימות לא חוו שום שינוי, הם קיבלו את אותן מחנכות מכילות, אוהבות ומבינות, אותו חלל ואותו סדר יום, וזה גרם לילדימות להרגיש שזה מקום יציב ועקבי, שנותן להם ביטחון ועצמאות ביום שלהם. אנחנו נהנינו להיות היציבות, לתת חיבוק כשצריך, לשוחח עם הילדימות ולשאול יחד שאלות, לרקוד, לשחק וגם לאכול, להתלבש ולנוח יחדיו.
תודה לכולכם על שנה מדהימה,
בהצלחה למי מכם שממשיכים בדרככם, ונתראה בשנה הבאה למי שממשיכים איתנו. ובינתיים – חופשה נעימה!
צוות שכבת הצעירים: חוה, גבי, חולוד, הילה, רוני ושגיא
שכבת הבוגרים
השבוע האחרון שלנו בגן היה שבוע כיפי, קיצי ומהנה. אנחנו מודות שאת רובו ניצלנו להרבה רפלקציה ונוסטלגיה, ו"נשנושי" חיבוקים אחרונים מהילדימות שנפרדים מאיתנו. עברנו איתכם כברת דרך, בוגרימות אהובים שלנו!
השכבה הירוקה. וואו איזה שנה מטורפת. שנה של כחול צהוב, צהוב כחול - כל כך רצינו להגיע לשלב השכבתי וברגע שזה קרה עפו באוויר ניצוצות של גוונים ירוקים. זו שנה כל כך מרגשת, שנה שבה הילדימות עשו תהליכים מדהימים עם עצמם ואיתנו, למדו להאמין בכוחה של הקבוצה, בחשיבות של חבר/ה טוב. בחודשיים האחרונים הילדימות מתנהלים כשכבה ומדהים לראות אותם משחקים יחד, אוכלים משוחחים ואנחנו נאנחות מנחת.
כשאנחנו מתבוננות בשנתיים האחרונות, אי אפשר שלא להתפעם מהתהליכים שעברתם, ילדימות שלנו - מהסתגלנות שכולכם הראיתם, ומשמחת החיים שהפחתם מחדש בגן מדי "תקופת הסתגלות" חדשה.
התבוננו בכם השבוע, נזכרנו איך חלק מכם הגעתם ממש תינוקות, ולמדתם ממש כאן לדבר, לשחק עם חברימות, ואפילו ללכת. ראינו כיצד כל אחת מצאה את מקומה, ואילו נתיבים שונים כל אחת לקחה. מדהים כמה תחומי עניין מגוונים יש ביניכם - ממש נהנינו ללמוד יחד אתכם נושאים שקרובים ללבכם, בין אם זה היה על מטחנות ומיקסרים, על מכוניות או צמחים ודינוזאורים.
המפגשים שלנו בהדרגה הפכו יותר ויותר מרצף שירים וסיפורים לזמן הרבה יותר אינטראקטיבי, שכולל שיח ער על מגוון נושאים - לפעמים שאתם מעלים, לפעמים אנחנו, משחקים חברתיים, דמיון מודרך שגם אתם מובילים, וכמובן - מוסיקה טובה.
כיף להתבונן בכם משחקים, רגישים כל כך לחברים שלכם, להקשיב לשיחות ביניכם, ולצחוק יחד אתכם כשאתם מספרים בדיחות. אתם כבר כל כך עצמאים ובוגרים, קשובים לעצמכם וגם לסובבים אתכם.
אנחנו כל כך גאות בכם על מי שנהייתם בוגרימות אלופים שלנו! מאחלות לכל מי שממשיכים השנה הלאה לגנים אחרים שיהיה לכם כיף ותפגשו חברימות נהדרים חדשים, ולמי שממשיכים איתנו - תהנו מהחופש, נתראה בספטמבר!
אוהבות,
צוות שכבת הבוגרים – אורטל, ימית, שיר, מיכל, תמר ורוני